החלטה בתיק בש"א 9120/04

1.                  בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת רות לבהר שרון) מיום 29.7.04 בתיקים המאוחדים 1061/94, 354/94 ו - 818/94.

2.                  מפסק הדין עולה כי המרכז הישראלי לגבס מ.ה.י.ר בע"מ (להלן - מהיר), היא המשיבה 2 בענייננו, שלטה בעבר בשוק היבוא והשיווק של גבס בארץ. ביום 19.8.92 כרתה מהיר הסכם עם המבקשת, לפיו מהיר תפסיק את יבוא הגבס, ותתחיל לרכוש סחורה המיוצרת במפעל של המבקשת, דבר שיגרום להפסקת התחרות בשיווק לוחות הגבס שמייצרת המבקשת. לצורך כך הבטיחה המבקשת למהיר תנאים מועדפים כדי שזו תעדיף למכור ולשווק ללקוחותיה רק את תוצרת המבקשת במקום לשווק תוצרת מיובאת.

בחודש מרץ 1994 הגישה המבקשת תביעה ראשונה נגד מהיר ונגד בעל השליטה בה, הוא המשיב 1 בבקשה זו, בת.א. 354/94 בגין יתרת החוב של מהיר למבקשת בגין אותו הסכם. כעבור מספר חודשים הגישה המבקשת תביעה לפסק-דין הצהרתי, בת.א. 818/94, בה בקשה להצהיר כי חברת ש.נ. גימורים בע"מ (להלן - גימורים), היא המשיבה 3 בענייננו, הנה "חברת קש" שהוקמה על-ידי משיב 1, שנועדה לעקוף את ההסכם בינה ובין מהיר, על ידי ייבוא כמות גדולה של לוחות גבס לישראל. ביוני 1994 הגישה מהיר תביעה נגד המבקשת בת.א. 1061/94 שבה עתרה לפיצוי נזקיה בגין הפרת ההסכם על-ידי המבקשת.

3.                  לגבי התביעות בת.א. 354/94 ובת.א. 1061/94 נפסק, כי היה הסכם תקף בין המבקשת ובין מהיר אשר הופר על-ידי המבקשת, בכך שהאחרונה סירבה להעניק למהיר את ההנחה והתנאים המועדפים בהתאם להסכם, ובכך שהפסיקה באופן חד-צדדי לספק למהיר סחורה. עוד נפסק, כי במועד שבו הפסיקה המבקשת לספק למהיר סחורה, הייתה למהיר יתרת חוב כלפי המבקשת בסכום של 191,531 ש"ח. על המבקשת הוטל לפצות את מהיר בגין הפסד רווחים בשנים 1994-1995 בסכום כולל של 1,212,940 ש"ח, לפני הוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן לשלם למהיר הוצאות משפט ושכ"ט עורך-דין בסכום כולל של 15,000 ש"ח לא כולל מע"מ. מנגד, הוטל על מהיר לשלם למבקשת את יתרת חובה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. לגבי התביעה בת.א. 818/94 נפסק, כי דינה להידחות, וזאת כיוון שלא עלה בידי המבקשת להוכיח כי חברת גימורים היא "חברת קש", שהוקמה במסווה על-ידי המשיב 1. על המבקשת הוטל לשלם סך של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחד מהנתבעים  בתיק זה.

4.                  המבקשת, אשר מתכוונת לערער על פסק-הדין לבית משפט זה, בקשה מבית המשפט קמא לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור. בית המשפט קמא נענה לבקשה, אולם רק לגבי מחצית הסכומים שנפסקו על-פי פסק הדין. הבקשה שלפניי, כאמור, היא לעכב את מלוא הסכומים שנפסקו.

5.                  אשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי זה נוטה לטובתה, וזאת מן הטעם שמהיר וגימורים אינן פעילות עוד והן ריקות מתוכן. לטענת המבקשת, אם היא תשלם את הסכומים שנפסקו לחברות הנ"ל, הרי שלא יהיה ניתן לגבות את הסכומים האלה בחזרה אם תזכה בערעור ופסק-הדין יבוטל.

6.                  לטענתה של המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים.

בעניין ת.א. 354/94 טוענת המבקשת, כי בית המשפט קמא קיזז שלא בצדק סך של 234,000 ש"ח מחובה של מהיר, כי ניתנו למהיר יתרונות על פי ההסכם בלא שהיא הייתה זכאית לקבלם בשל אי-התקיימותו של תנאי מתלה, וכי לא נפסקו הוצאות לטובת המבקשת.

 בעניין ת.א. 1061/94 טוענת המבקשת, כי משפסק בית המשפט קמא שבעת סיום ההתקשרות בין המבקשת ובין מהיר הייתה מהיר ביתרת חוב, שומה היה עליו לפסוק כי המבקשת לא הפרה את החוזה בכך שהפסיקה לספק סחורה למהיר. עוד מעלה המבקשת שלל טענות בדבר הקביעה כי במועד סיום ההתקשרות היה למהיר אובליגו מאושר של מיליון וחצי ש"ח.

בעניין ת.א. 818/94 טוענת המבקשת, כי בית המשפט קמא ביסס את הכרעתו על-סמך טענות ששורבבו שלא כדין תוך שינוי חזית, כי בית המשפט קמא טעה טעות עובדתית בקביעתו כי המבקשת עיכבה וסרבלה את הליכי אחוד הדיון, וכי בית המשפט הגיעה למסקנות משפטיות שגויות ביחס לשאלת מימון היבוא ומערך היחסים שבתוך קבוצת מהיר.

7.                  כידוע, שניים הם השיקולים שיש להביאם בחשבון בהחלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין. השיקול האחד נוגע לסיכויי הערעור. השיקול השני נעוץ בשיקולי מאזן הנוחות, והוא שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

8.                  במקרה שלפנינו, דומה שהערעור אותו עומדת המבקשת להגיש תוקף בעיקרו ממצאים ומסקנות עובדתיות. כידוע, בית משפט זה איננו מתערב על דרך הכלל בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית. משכך, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה על פניו שסיכויי הערעור אינם גבוהים. מנגד, מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת. שכן העובדה שהמשיבות 2 ו - 3 אינן פעילות מזה שנים רבות עלולה להקשות על השבת המצב לקדמותו באם תזכה המבקשת בערעור. אולם, במקרה שלפנינו אני סבור שיש ליתן משקל גם לקביעתו הנחרצת והחד-משמעית של בית המשפט קמא בעניין היעדר תום ליבה של המבקשת, לפיה "התנהגותה של אורבונד [המבקשת] מצביעה על כך שכל מה שעמד מאחורי התקשרותה בהסכם הוא רצונה להשתלט על שוק הגבס" (עמ' 21 לפסק הדין). קביעה זו מלמדת, שיש ממש בטענתם של המשיבים כי העובדה שחברות אלו אינן פעילות נובעת ממעשיה של המבקשת, שבגינם היא חויבה לפצותן על פי פסק הדין.

9.                  בהתחשב במכלול השיקולים דלעיל, אני סבור שהחלטתו של בית המשפט קמא אשר הורה על עיכוב הביצוע של מחצית סכום פסק הדין מאזנת בצורה נאותה את השיקולים הרלוונטיים.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח בחשון תשס"ה (12.11.2004).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: